המצב הקלאסי – החיים דחפו אותך לפינה. וזה נראה כך:
כאב כרוני, שום דבר לא עוזר בצורה משמעותית כבר שנים.
עזבת את העבודה כי כבר לא יכולת לתפקד כרגיל. או שאתה עובד במשרה חלקית – בלי כוחות ובלי חשק.
אתה מרגיש שאתה כבר לא מכיר את האדם שהיית פעם. הביטחון העצמי התמוטט. נשאר רק זכר בודד מהאמונה בעצמך.
אתה מתלונן על החיים ועל הסבל שלך, וזה כבר מתחיל להרגיז אפילו אותך.
וגם חיי המין התדרדרו: כשכואב, אין כוחות ומצב רוח, והיחסים עם עצמך לא משהו – קשה לצפות לפריחה במיניות…
ואז מצאת את המטפל/ת המתאימ/ה לך. הוא/היא עובד/ת גם עם הגוף, גם עם הרגשות שהצטברו, נותנ/ת תרגילים לוויסות עצמי, מטפל/ת בכאב הכרוני וגם בנושא המיניות, ואפילו מלמד/ת יוגה. וגם זמינ/ה עבורך בין הפגישות.
אחרי הפגישה הראשונה אתה נלהב ומלא הוקרה. מוכן לנסוע אליו/אליה אפילו רחוק. ואתה אפילו כבר עשית את זה – וזה היה שווה את זה. חזרה אליך התקווה. קיבלת את המידע הראשוני ואת הכלים לעבודה. אפילו ביום הראשון אחרי הפגישה ניסית משהו חדש. והייתם בקשר.
אבל הימים עוברים. שינויים מהירים לא קורים. ומערכת החשיבה והגוף שלך, אחרי שנים, כבר התרגלה לתפקד באוטומט. היא מתנגדת לשינוי.
איך זה יכול להיראות?
- אתה פתאום חולה לפני הפגישה הבאה.
- או שלא חולה, אבל ביום הפגישה אתה מתעורר בלי כוחות.
- ברגע האחרון נראה לך שהנסיעה רחוקה מדי. למרות שהמטפל/ת ה"רב-מקצועי/ת" מאפשר/ת לך לקבל במקום אחד את מה שבדרך כלל דורש פנייה למספר אנשים במקומות שונים ותשלום נפרד לכל טיפול.
- פתאום מתגלות משימות דחופות נוספות.
- המכונית מתקלקלת, מפתחות וטלפונים הולכים לאיבוד…
זה נורמלי. זה חלק מהתהליך. חשוב ללמוד לזהות את כוחות ההתנגדות הפנימיים האלה, כדי להמשיך הלאה. תזדקק לסבלנות, לעקביות במפגשים עם המטפל/ת ולביצוע המשימות הביתיות, ולקבלה עצמית עם כל מה שעולה.
בדיוק בגלל זה אני תמיד נשאר/ת בקשר עם המטופלים/ות בין הפגישות.
