מצג עכוז (כשהתינוק\ת או התינוקות ברחם נמצאים בתנוחה עם העכוז למטה, לא הראש) נקבע על ידי מצב הרצועות, הפאציות והשרירים שלנו. זו לא גחמה של הילד (למרות שלפעמים הסיבה לתנוחה זו יכולה להיות מצב התינוק, מיקום השליה או חבל טבור קצר) – זו ההתאמה הכפויה שלו למה שיש.
הרצועות צריכות להיות גמישות מספיק כדי לאפשר לתינוק לתפוס תנוחה נכונה.
לפעמים הן לא בעלות מידת הגמישות הנדרשת בגלל ניתוחים בעבר (ניתוח קיסרי, אפנדיציט), תהליכים דלקתיים, מתיחת יתר של רצועות, מיקרו-טראומות וטראומות, "הרגלים רעים" (לבישת בגדים צמודים, חגורות ומכנסיים החוסמים את עצמות האגן ומגבילים את תנועתו, תחתוני חוטיני המגבילים את תנועת עצם הזנב, אורח חיים יושבני ותנוחות לא נכונות כמו ישיבה עם רגל על רגל). וכך יש לנו את כל התנאים להפיכת המבנים לפחות ניידים, יותר נוקשים. תיקון מבנים כאלה דורש זמן וסבלנות. קשה לקבוע את משך הזמן המדויק כי הגוף של כל אישה, ההיסטוריה שלו והיכולת להשתנות הם ייחודיים.
המיילדת האמריקאית גייל הארט כותבת שבשבוע 28 להריון התינוק ברחם אמור להתהפך עם הראש למטה. אבל זה לא תמיד קורה. אבל יש מה לעשות עם זה לשמחתינו.
מכיוון שקשה לקבוע מראש מה מצב הגוף שלך ובפרט מערכת הרצועות, רצוי כבר בשבוע 28 (אם לא התחלת לפני כן) לטפל בעצמך.
מה זה אומר?
ללכת לאוסטאופת, או מטפלת בשיטת ics מבוססת עקרונות אוסטאופתיה וטכניקות עדינות ויעילות, או למומחה המשתמש בטכניקות רקמות רכות לעבודה עם נשים בהריון. סביר להניח שזה לא יהיה ביקור אחד אצל המומחה. אבל זה שווה את זה.
לעשות תרגילים מיוחדים (אני תמיד נותנת תרגילים לנשים בהריון כשיש מצג עכוז). ולעשות זאת באופן קבוע (יומיומי), כי רצועות נמתחות לאט ובהדרגה. שינוי האיזון ידרוש זמן.
ככל שתטפלי בעצמך מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים שהתינוק יתפוס תנוחה יותר מתאימה (ללידה) ברחם, שהלידה תתנהל בצורה "חלקה" יותר: תהיה פחות ממושכת, הצירים פחות כואבים, והסבירות לסיבוכים והתערבויות תרד.
מאחלת לכן הריון מוצלח ולידות נפלאות!
