נשים רבות כותבות על זה בפורומים נשים ובקבוצות בפייסבוק, שם מרגישות בטוחות. שם אפשר להשוות עם אחרות, עם התחושות והניסיון שלהן, לקבל אישור לכך ש "זה קורה", "אני בסדר"… לשמוע (או לקרוא) בתגובה: "גם לי היה ככה. אחר כך זה עבר לבד (אחרי חודש-חודשיים-יותר…)" . או "זה נורמלי, להרבה נשים יש את זה". או פתאום: "אני עדיין מרגישה שלא התאוששתי…", "כמה חודשים אחרי הלידה יש לי כאבים בסקס", "המחזור הפך כואב אחרי קיסרי", "עדיין כואב התפר אחרי הניתוח אחרי 2-4-12 חודשים…"
זה נכון. זה קורה אחרי לידה. קורה אחרי קיסרי. לכל אישה זה קצת שונה. וזה חלק מהחיים. אבל זה לא צריך להיות חלק מחייב מהחיים שצריך "לסבול", לחכות שבועות/חודשים/שנים… אפשר לעזור לגוף. הגוף מוכן לקבל עזרה. הגוף שואף להשתחרר מהמתח העצום, לקבל משאבים להתאוששות – חלקם מבחוץ, חלקם משחרור המשאבים הפנימיים. אבל כדי לשחרר את המשאבים האלה, הגוף זקוק לעזרה.
נשים פונות אליי עם סיפורים שונים, בשלבים שונים של החיים "אחרי הלידה". לפעמים אחרי שנה וחצי אישה מרגישה כמו אחרי לידה. לפעמים אחרי כמה שנים מקיסרי אחד (או כמה) היא מוצאת זמן לעצמה – ואנחנו מתחילות לעבוד. ובכל פעם אני מבינה כמה קשה יותר לגוף להשתנות כשהוא כבר "התרגל", "למד" לתפקד בתנאים מסוימים – רחוקים מאידיאל הבריאות, האיזון וההרמוניה. העבודה דורשת יותר זמן. זה כמו ללמד שמאלי להשתמש ביד ימין – צריך לשנות סטריאוטיפים. זה קצת יותר מסובך מאשר פשוט לבנות חדשים בהתחלה בתקופה שלאחר הלידה. יש שיטות עדינות לעבודה עם הגוף שניתן ליישם מהימים הראשונים אחרי לידה וקיסרי, במיוחד שיטת ICS, המבוססת על גישה אוסטאופתית. יש ארסנל רציני יותר, אבל עדיין עדין ובטוח, שניתן לחבר אחרי 2-3 שבועות – וזה חבישה שלאחר הלידה.
יש מוצא! יש פתרון! יש עזרה! יש אפשרויות! אם יש לך רצון לעזור לגוף שלך, ולא רק. כי אי אפשר לחלק אדם לחלקים. הכל מחובר – גוף, רגשות, שכל, נשמה…
